<h1>המנהיג הלכ' תפילין נוסח ב'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
למדנו באיזו יד צא ולמד באי זה מקום ביד, דתנא דבי מנשה, [מנחות ל"ו ע"ב] על ידך זו קבורית, למושיל, בע"ז פ"ק, [י"ז ע"ב] אייתו ליה תרין קבורי אמרי ליה הי דשתיא והי דערבא. ומנא לן דידך זו קיבורת דת"ר [ל"ז ע"ב] על ידך זו גובה של יד אתה אומר זו גובה של יד או אינו אלא ידך ממש, אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של יד, ר' אליעזר אומ' אינו צריך הרי הוא אומ' והיה לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים לאות, ר' יצחק אומ' אינו צריך הרי הוא אומ' ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב. וזהו קבורית. ומנא לן דגובה של יד הינו גובה בשר שבזרוע למעלה מן האציל שהוא המרפק הנקרא (קוברי) [קודא], דאמ' בע"ז פ"ק, [מנחות מ"ג ע"ב] חביבין ישראל לפני המקום ב"ה שסבבן במצות, תפילין בראשם ובזרועם, ציצית בבגדם ומזוזה בפתחם. והזרוע הוא האבר שאצל הכתף, כדתנן בריש מסכת אהלות, [פ"א מ"ח] רמ"ח איברים של אדם (לכסיפת) [ל' בפיסת] היד (ו)בכל אצבע שתים בקנה שתים במרפק אחד בזרוע (שנים) [ארבעה] בכתף. ועוד דאמרי' בערכין [י"ט ע"ב] פרק האומ' משקל[י] (ידי) עלי, דאוריתא קיבורית כולה איקרו יד בנדרים הלך אחר לשון בני אדם דכתיב לבטא בשפתים. מדאמרינן קבורת כולה, נמצא שהקבורת הויא למעלה מהנדרים דלנדרים הויא יד עד המרפק דהיינו (קוברא) [קודא] בלעז ולא יותר, דתנן [שם ע"א] האומ' משקל ידי עלי, ר' יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מפרק וכו', נמצא שהמרפק הוא בין הקנה לזרוע ותניא נמי הכי לעיל שתהא שימה כנגד הלב. ומצינו למדין דתפלת היד בגובה בשר שבזרוע. ואמרינן בזבחים פ"ק [י"ח ע"ב], לא יחגרו ביזע, אמר אביי אין חוגרין במקום שמזיעין ותניא אין חוגרין למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם. ואצילי ומרפק אחד הן כדאמ' בערכין, [י"ט ע"ב] דמרפק דמתני' קרי ליה עציל בבריתא. ובירמיה [ל"ח י"ב] שים נא בלויי הסחבות תחת אצילי ידיך ומתרגמי' תחות מרפיקי ידך, ולא כמו שפירש רבנו שלמה ז"ל דמרפק הוא שחי והוא אציל, שהרי השחי מקום זיעה ועוד אין דרך בני אדם לחגור שם, ולא תימא שאין דרך למשוך אדם מבור עמוק כי אם בחבלים תחת השחי אינו רוצה לומ' שיהו החבלים ממש במרפקו אלא כנגד מרפקו חוגרין גוף הנמשך בהן להעלותו, ועוד בשבת, המוציא בפיו ובמרפקו ולא תני ובשחיו, ובסנהדרין [ס"ה ע"א] גבי אוב וידעוני זה המדבר משחיו, (וביומא) [ובתמיד] [ל' ע"ב] אחד יורד לאמת בית השחי ולא תני בהו מרפק, כפר"ת זהב טהור.
